במשך מאות שנות יצירה מתועדת, הקפידו ציירים הקפדה יתרה בכל הקשור בפן הטכני של עבודתם. זאת, מתוך הכרה בכך שהדבר ימנע התבלות מהירה של יצירותיהם.
לא מעט רפאים/משקמים (רסטוראטורים) יעידו, כי קל יותר להתמודד עם שיקום ציור שמן קלאסי בן 150-300 שנה, מאשר עם ציור עכשווי (מודרני) שנעשה בטכניקה מעורבת ולעתים בלתי צפויה. 

אם הצלחת לשים את ידך על המונה ליזה המקורית או שיש ברשותך צילום עתיק של סבתך האהובה, בשני המקרים תרצה בוודאי שהפריט היקר לליבך או לכיסך לא ירד לטמיון בגלל חוסר טיפול נכון.
יש לי שתי בשורות (כרגיל אחת טובה והשנייה רעה): הרעה היא שכל היצירות שלנו עוברות תהליך של "התקלקלות" (בליה), אפילו פסלי השיש, לא כל שכן ציורי שמן, ובמיוחד עבודות על נייר. כל יצירה וקצב ההזדקנות שלה.

הווארניש - סוג של ציפוי (לכה)- שנועד להגן על ציורי שמן וציורים בטכניקות נוספות.
כמעט אף אחד לא יעלה בדעתו לתלות בביתו אקוורל שאינו שוכן לבטח מאחורי זכוכית.
אבל כשמדובר בציורי שמן, משום מה רבים מסתייגים או חוששים להגן עליהם.

הסברים חשובים על שימור ושיקום יצירות אמנות

כל היופי והכיף בעבודתנו כמשמרים ומשקמי אמנות, הינו, שאין שתי עבודות זהות לגמרה, כול יצירה והסיפור האישי שלה, כל יצירה והצרכים הייחודיים שלה,  כך שגם התוצאה של התהליך השיקומי היא משוערת והתוצאה הסופית נקבעת במהלך העבודה.

הציור לפני ובזמן תהליך השיקום

חשבתם שליטוגרפיות זה "אמנות לעניים"?

לעתים לא נדירות אנו נתקלים ביצירה נוספת בגב היצירה ה"עיקרית". בדרך כלל אנו משקמים ומשמרים את שני צידי היצירה, בונים מסגרת דו-צדדית וכך "נהנים משני העולמות". במקרה של ציור החמניות הדבר לא היה כל כך פשוט.

במאמר הרצ"ב, אלי וילנר* דן בחשיבות של מסגרות של תמונות וטכניקות נכונות הדרושות לרסטורציה של מסגרות ושל יצירות אמנות.  

לפני שנים רבות, ה"למינציה" נחשבה כשיטת שימור (conservation) יעילה  ובת-קיימא.

 חשבו שהלמינציה תגן על מסמכים מהשפעות אקלימיות, עובש, מגע אדם ושתוכל להחזיק פריטים רגישים יחד למען הדורות הבאים.

למרבה הצער, מסתבר שעצם הלמינציה  עשתה הרבה יותר נזק מאשר תועלת

שנחאי, סין, 2010

החלטה מספר 7: הבהרה של טרמינולוגיה  של שימור- קונסרבציה-conservation להבדיל משיקום (שחזור/restoration)

העצרת הכללית מברכת ותומכת בהבהרה והגדרה של מינוח שימור כולל "שימור מונע", "שימור מתקן" ו "שיקום" (רסטורציה) כתנאים המועדפים המאפיינים את הפעולות השונות כדי לשמר את המורשת התרבותית המוחשית (פיזית) ואשר אומצו על ידי ICOM  ב כנס ה 15  התלת שנתי בניו דלהי  בספטמבר 2008. התנאים מוגדרים באופן הבא:

תמצית הראיון עם הצייר איש גורדון על ציור דיגיטלי שבשנים האחרונות , הופך לכלי פופולארי לא רק על ידי גרפיקאים, אלה גם על יד ציירים מסורתיים.

בחירת יצירת אמנות קשורה בקשר הדוק לקונספט העיצובי של החלל ולסקלת הצבעים המצויה בו.
ההעדפה של בעל הדירה או העסק יכולה להשפיע על בחירה בין יצירות בסגנון מופשט, פיגורטיבי, ריאליסטי או היפר ראליסטי. 

במקור המילה הצרפתית שהתייחסה להדבקה של קנבס או ציור על קנבס על גבי קיר, טכניקה בת כ 500 שנה.

טכניקת שימור בשם זה שאנו משתמשים, מתייחסת לשיטת שימור שפותחה בשנות התשעים ב CCI(המכון הלאומי הקנדי לשימור – אחד המוסדות המובילים בעולם בתחום שימור ושיקום אמנות).

הטכניקה הייחודית הזאת מיועדת לעזור לציורים שנפגעו קשה*, ובעזרת טכניקה זו מייצבים אותם ומאיטים מאוד את תהליך הבלייה שלהן.

*בדרך כלל ציורים על גבי קנבס (בד) שהבד עצמו התחמצן, או מתפורר עקב חשיפה ממושכת ללחות או מים, או ה"ג'סו" לא מצליח יותר לשמש כחומר מגשר ביין הבד לציור עצמו עוברים תהליך של "לינינג" שנקרה גם  "רה-ליינינג", כלומר התקנה על גבי קנבס (ליינן) חדש.

התפיסה של CCI היתה: שאם הציור נפגע מאוד, והוא בסכנה ממשית או בתהליך של התפוררות, נפילות או התרוממות צבע נרחבות, יש לתת לו את סיכויי ההישרדות הגדולים ביותר. וזה מורואופלאג' אכן עושה.

על ידי התקנה של הציור עצמו על גבי לוחות צלולוזה מיוצבות בשרפים אקריליים, ובזמן התהליך הזה, החדרת שרפים מייצבים, דרך הצד האחורי של הציור, לשכבות הציור, מונעים בדרך כלל  תנועת התפשטות והתכווצות של הקנבס עקב שינויים בלחות היחסית - RH, וכן את התנועה הגמישה האופיינית לציורים ע"ג קנבס שבמצב בעייתי מגבירה את היפרדות שכבות הצבע מהיסוד או מהקנבס.

בסיום התהליך הזה הציור עם הלוח מצלולוזה מודבק ע"ג לוח Gator מיוחד, לוח אינרטי, שאינו מושפע מלחות, חרקים או זיהום אוויר.

שאר תהליכי השימור/שיקום הם רגילים, וכוללים בדרך כלל: תיעוד, טסטים, ייצוב ראשוני, איחוי קרעים, מילוי טקסטוראלי,  in painting, ציפוי מגן.

מה ההבדל בין מסגור משמר "רגיל" למסגור משמר לאקלים לא מבוקר?

מסגור משמר (Conservation Framing) עונה על מספר קריטריונים:

1.       רמת החומציות (ה-PH) מותאמת לפריט עצמו, למשל, יצירות על נייר רגיל רצוי שיהיה ברמה של 8 - 8.5, בעוד צילומים בד"כ מומלץ על 7. כלומר כול החומרים בתוך מכלול המסגרת יהיו ברמת ה-PH הנכונה.
2.       חל איסור שימוש בכול סוגי ה"מסקינג-טיפים" וסלוטיפים למיניהם.
3.       כול החיבורים של היצירה והמכלול, נעשים בדבקים הפיכים, כמו עמילן ארכיבאי,

 מטיל-צלולוז עם PH 7 ומעלה.

4.       היצירה עצמה אמורה להיות מחוברת לגב הפולדר ולא ל"פספרטו".
5.       הקצבות החדים של "הפספרטו" שבמגע עם היצירה , חייבים לעבור עיבוד (ליטוש, החלקה) על מנת שלא יגרמו לשחיקת היצירה.
6.       הצירים (hinges) שמחברים את היצירה לפולדר או לרקע חייבים להיות חלשים יותר מהנייר של היצירה, כך שבמקרה שהמסגרת נופלת, מה שיקרע זה הצירים ולא היצירה. (לכן אנחנו מחזיקים סוגים רבים של נייר "יפני" (למעשה זה בד"כ (Mulberry Paper.
7.       מספר וטכניקת חיבור הצירים צ"ל מותאמת לסוג היצירה וגודלה. (יש טכניקות שונות).
8.       יש להרחיק את היצירה מהזיגוג, יחסית לגודל היצירה. רצוי לפחות 3-5 מ"מ בנקודה הגבוהה ביותר ביצירה, תמיד רצוי יותר מאשר פחות. הסיבה: בצד הפנימי של הזיגוג יכולה להיווצר  התאבכות (קונדנסציה), כאשר נוצרים הפרשי טמפרטורה, כלומר טיפות מים זעירות יכולות להיות במגע עם המדיה והתשתית – מאוד לא רצוי!
9.       יש להתאים את סוג הזיגוג למדיה, לתשתית ומקום התצוגה, ולהשתמש במידת הצורך בזכוכית  מסננת קרינת UV, "פרספקס"  או פוליקרבונט.
10. מסגרות מעץ, חייבות לעבור איטום וייצוב מבפנים, כי עץ גולמי מכיל ליגנין שהופך עם השנים לחומצי (רע ליצירה).
11. גב המסגרת חייב להיות סגור היטב למניעת חדירת חרקים , במיוחד זנב-זיף ("דג הכסף). נייר דבק או "מסקינג-טייפ" בהחלט לא מספיקים, הנייר נאכל בתאבון ע"י חרקים, ואז הם חודרים לתוך המסגרת וממשיכים לחגוג ללא מפריע, והמסקינג-טייפ פשוט מתייבש ומשתחרר וגם אז החרקים יכולים להיכנס.
12. מתלה המסגרת חייב להיות מחומרים יציבים (לא חוט/חבל פלסטי לבן שמתחמצן עם הזמן ונקרע ללא התראה), רצוי כבל פלדת אל-חלד עם או ללא ציפוי מגן.
13. בצד האחורי התחתון צריכים להיות "מרווחונים" מחומר סינטטי (spacers), שמונעים מעבר ישיר של רטיבות מהקיר למסגרת ומשם ליצירה. ומאפשרים סירקולציה של אויר גם מאחור.

מה התוספות הנדרשות להפוך "מסגור משמר" לכזה, שנותן הגנה מקסימאלית גם באזור ללא בקרת אקלים (לא מאוקלם).

על ידי יצירת מיקרו אקלים עם לחות יחסית של 45-50%. שנשמרת לאורך תקופה ארוכה.

אז איך עושים זאת?

1.       במידה והמסגרת (הפרופיל) מעץ, מספיגים את העץ עם מדיום אקרילי נאוטרלי

2-3 שכבות. במסגרות סינטטיות, בד"כ מספיקה שיכבה אחת.

2.        את הזיגוג מחברים בצורה הרמטית למסגרת בעזרת דבקים נאוטרלי ים, כדוגמת "ג'יד 403 או ג'יד   ((Jade711 (יש עוד סוגים שונים  של דבקי PVA נאוטרלי).
3.       מקום ההדבקה מצופה בשכבת לקה אקרילית.
4.       כל המכלול עובר סטריליזציה (אנוקסיה או נידוף ב P.P).
5.       המכלול עובר רגולציה ל 45% לחות יחסית במשך 12-24 שעות.
6.       סגירה הרמטית, כאשר הגיבוי החיצוני הוא לוח סינטטי, איטום והדבקה ע"י דבק חם מיוחד. ציפוי הדבק בלכה אקרילית.

זה הכול!   פשוט, לא?

 Restoration and conservation of paintings involve a range of techniques and processes designed to preserve the artwork's

original appearance and protect it from further damage or decay. Here are some specific details:

The painting before restoration  & conservation

לפני שנים רבות, ה"למינציה" נחשבה בעיני הדיותות  כשיטת שימור יעילה  ובת-קיימא.

 חשבו שהלמינציה תגן על מסמכים מהשפעות אקלימיות, עובש, מגע אדם, ושתוכל להחזיק פריטים רגישים, למען הדורות הבאים.

למרבה הצער, מסתבר שעצם הלמינציה  עשתה הרבה יותר נזק מאשר תועלת.

  נמצא   שהלמינציה לא ממש "קבועה" ויציבה והיא לא ניטראלית, פשוט לא מגינה על הפריטים. במשך הזמן שכבות הפלסטיק נפרדות, האוויר המזוהם, הלחות והחרקים חודרים פנימה ואז הפריט מתפורר לאבק והכי חמור הוא הדבק של למינציה, הוא זה  שגורם  לצבעים להתמוסס, נספג בנייר וגורם לשינויים לא רצויים, וכל התהליך הינו בלתי הפיך!

להפתעתי גם כיום, עשרות שנים אחרי שהוכח על הנזק שטכניקת ה"למינציה" גורמת, יש עסקים רבים שממליצים ללקוחותיהם על טכניקה זו כ "טכניקת שימור"!

אז איך שומרים על הפריטים החשובים לכם בצורה נכונה?

 אחת מהטכניקות המעניינות היא "כימוס" .

היות ואלה שעוסקים במלאכת השימור, כיום הרבה יותר נזהרים לא לבצעה שום פעולה בלתי הפיכה לפריטי ארכיון, ליצירות אמנות,  או לפריטים  היסטוריים.

ולכן  במקום למינציה , עכשיו אנחנו מבצעם כימוס מהמילה כמוסה.

איך עושים זאת?

הפריטים שמיועדים לשימור עוברים סוג של חיטוי מעובש ,חרקים זעירים כמו כנימת הספר, "דג הכסף", המינוח המקובל לתהליך הוא "סטריליזציה", הטכניקה מותאמת לחומרים שמהם היא מורכבת, עם זה נידוף או הקרנה, או "אנוקסיה".

 במידת הצורך הפריט עובר שיקום (Restoration) כמו איחוי קרעים, ניקוי וייצוב, לאחר מכן הפריט מוכנס בין שני לוחות פוליאסטר ארכיבאי - (Millar).

 לרוב הפריט מוחזק במקומו ע"י החשמל הסטטי שנוצר באופן טבעי בין שני הלוחות.

 הסגירה מבוצעת  בחלל עם לחות יחסית של 45 אחוז, אחרי רגולציה של 12-24 שעות. דבר שמבטיח שלא יתפתח עובש (בד"כ  עובש לא גדל במקומות שיש בהם לחות יחסית הנמוכה מ 60%).

אם הפריט מיועד לאחסון באזור ללא בקרת אקלים מושלמת - הקצוות מסביב נאטמים הרמטית ונוצר מיקרו-אקלים שנוח ומתאים לשמירת הפריט מהשפעות חיצוניות.

לאחר התהליך גם פריטים פריכים למדי  כמו גזירי עיתונים ישנים ניתנים לשינוע, שימוש, צילום וכו'. בגלל שהפוליאסטר אמנם קשיח אך גמיש ושקוף מאוד.

  כמובן היעוד העיקרי הוא אחסון ארוך טווח תוך הגנה מקסימאלית על הפריט, כלומר טכניקת שימור זו אינה מיועדת לתליה או "גלגול"  או כיפול !

טכניקת ה- כימוס הפיכה לחלוטין; צריכים רק לחתוך את הקצוות של הפוליאסטר ולשחרר את המסמך.

הפוליאסטר עצמו   נטול חומצה  ואינרטי, כלומר הוא ניטראלי - הוא לא יגרום שום נזק.

 עם זאת המטען הסטטי  (חשמל סטטי) יכול להוות בעיה, לכן פריטים עם מדיה אבקתית או חופשית  כמו פחם, פסטל או גירים צבעוניים לא מתאימים לשימור בטכניקה זו. במקרים אלה, הדרך הטובה ביותר הוא להשתמש ב"פולדר" תיקני מנייר נטול חומצה ( נייר משמר) ולאחסן את הפולדר באזור עם בקרת אקלים:

כאשר טכניקת שימור זאת מיועדת לארכיון או אחסון שעומד בתקנים מחמירים של לחות נאותה 45% -50%, טמפרטורה קבוע והאוויר מסונן ממזהמים שונים, אפשר ואף רצוי לקטום את פינות הפוליאסטר כך שהתחולה "תנשום".

אזהרה:  אנקפסולציה יכולה לגרום לאפקט "מיני- חממה", אם הפריט מאוחסן בסביבה חמה ובתנאים של שינוים מהירים בטמפרטורה, אז אנקפסולציה יכולה להאיץ את הנזק שנגרם על ידי חומצות הגלומות במסמך. לדוגמה פריטים עם Iron Gall ink,

 ולכן רצוי לבצעה מראש  נטרול החומציות  ((Deacidification. שיטה נוספת היא לשים לוח מיוחד (barrier paper ) עם pH 8+ ושמכיל 3-5% קלציום קרבונט או מגנזיום קרבונט, מאחורי הפריט, לוח  שמנטרל עם הזמן את חומציות הפריט.

בדרך כלל טכניקת שימור זאת מיועדת לאחסון ולא לתצוגה בתליה.

שלכם, מיכאל קארו

©כול הזכויות שמורות לקארו אמנויות