מה משותף למונה ליזה ולסבתא רבתא - היסודות לתחזוקה של היצירות בביתכם

אם הצלחת לשים את ידך על המונה ליזה המקורית או שיש ברשותך צילום עתיק של סבתך האהובה, בשני המקרים תרצה בוודאי שהפריט היקר לליבך או לכיסך לא ירד לטמיון בגלל חוסר טיפול נכון.
יש לי שתי בשורות (כרגיל אחת טובה והשנייה רעה): הרעה היא שכל היצירות שלנו עוברות תהליך של "התקלקלות" (בליה), אפילו פסלי השיש, לא כל שכן ציורי שמן, ובמיוחד עבודות על נייר. כל יצירה וקצב ההזדקנות שלה.

שמן על קנווס, נפגע מטיפול מזיק, אובך,נפילות צבע כתמים.

הציור אחרי ניקוי, ייצוב, תיקון הפגיעות וציפוי מגן.

כאילו לא די בכל זה, הרי שיצירותינו צריכות להתמודד גם עם מזיקים כמו עובש, חרקים שונים דוגמת "דג הכסף", חיפושיות עץ, שמכונות על ידנו תולעי עץ למיניהם, ואף מכרסמים. על כך נוסיף גם זיהום אוויר- צרה חדשה יחסית, שהדורות שקדמו למהפכה התעשייתית לא היו צריכים להתמודד עמה.
האבק, הפיח והתרכובות הגופריתיות שבאוויר גורמים לשינויים בצבעים, כתמים, דהייה והיחלשות תשתית היצירה.
רובנו חושבים שאם טרחנו ומסגרנו את היצירה, היא מוגנת, אז לצערי וכנראה גם לצערכם, ההפך הוא הנכון. רוב המסגור שנעשה בארץ לא רק שלא מגן על היצירה אלא מזיק בצורה קשה מאוד. שימוש בחומרי מסגור חומציים ודבקים חודרניים גורם לעיתים נזק בלתי הפיך ליצירה.

עד כאן זה נשמע נורא ואיום. אז מה, האם כל היצירות שלנו נועדו לרדת לטמיון? לא בהכרח. על ידי המודעות לאותם אויבים והקפדה על מספר "כללי-אצבע" אנו יכולים לתת ליצירותינו אורך חיים סביר. לגבי הלחות היחסית והטמפרטורה, ניתן כיום בקלות יחסית ליצור בקרת אקלים דירתית או לחדר מסוים בו מרוכזים הפריטים החשובים לכם. מסגור נכון, המכונה מסגור משמר (או מוסגור מוזאוני), ואשר מותאם ספציפית לסוג היצירה, משפר משמעותית את העמידות שלה להשפעות אקלימיות, זיהום האוויר, קרינה, ומנזקי היצור המסוכן ביותר- האדם.
שימוש מושכל בתריסים ,וילונות תאורה ללא U.V, ומסננים מיוחדים המותקנים על החלונות או על היצירה, מפחיתים בצורה דרסטית את התוקפנות של האור שלנו.
יצירות שנהוג להציג ללא זיגוג כמו ציורי שמן, חייבים להיות מוגנים עם ציפוי מגן (וארניש) המותאם ספציפית למדיה. ציור שנותר ללא הציפוי הנאות, כמוהו כהצגת אקוורל או ציור גואש ללא זכוכית! כל ציור כזה חייב גיבוי מיוחד, שנותן הגנה פיזית, המונע חדירת אבק, חרקים ולחות ויחד עם זאת מאפשר ליצירה "לנשום".

רק במקומות כמו במוזיאונים, שיש להם בקרת אקלים מלאה, ניתן לשמור ציורים על קנבס ללא גיבוי.
הניסיון הרב מראה, שטיפול נכון ביצירה, המסמך, או כל פריט שיקר לכם, כדאי גם כלכלית, מכיוון שעלותו נמוכה לאין שיעור מאשר שיקום הנזקים שנוצרו עקב הזנחה או טיפול לקוי.

אם שואלים אתם איך זה שכמעט אף אחד לא מדבר, מדריך ומתריע על נושאים חשובים אלה, אני מצטרף אליכם. לצערי יש מעט מוסדות השכלה בארץ, שדואגים להכשיר אמנים, אוצרים ומזואולוגים גם בתחום בסיסי זה, של תחזוקה נכונה של יצירות אמנות.
לכן אני מקדיש לא מעט זמן ומאמץ להעברת הידע החשוב הזה לקהל הרחב, על ידי הרצאות וסדנאות, במסגרות פרטיות ומוסדיות. וכן על ידי חלוקת דפי מידע מפורטים על תחזוקה נכונה. לאחרונה גם הקמתי אתר מפורט, המוקדש בחלקו הגדול, להסברים איך לטפל נכון ביצירותינו, וקישורים מקצועיים לאלה שמעוניינים לקבל מידע מעמיק יותר.

© כל הזכויות שמורות למיכאל קרוב קארו