לווארנש או לא לווארנש - זו השאלה.
 
על הווארניש לא חל הפתגם "כל המרבה הרי זה משובח". שכבת המגן אמורה להיות אחידה ודקה, שאם לא כן, תיווצר מתיחות על פני הציור וקצב ההיסדקות הטבעי של הצבע והוארניש אף יואץ. את הווארניש יש לחדש מדי תקופה. הדעה המקובלת היא, שלאחר עשור עד שלושה, מומלץ שהציור יגיע לידיו האמונות של הרפא, אשר יסיר את השכבה הישנה, שבינתיים ספגה את החומרים המזהמים, סביר להניח שהתקהתה, הצהיבה ונסדקה, ויצפה את הציור בשכבת מגן חדשה. פרק הזמן בין טיפול משמר אחד לשני משתנה כל כך (בין 10 ל 30 שנה) בגלל שגורמים רבים משפיעים על קצב הבליה, כמו למשל רמת זיהום האוויר, רמת קרינת האולטרה סגולה, צורת הניקוי ועוד. האתיקה של שימור (consevation) ושיקום (restoration) היא בין היתר להביא את היצירה כמה שיותר קרוב למצבה המקורי, כלומר בעת שנוצרה על ידי האמן או האמנית. נקודה זאת חשובה מאוד, כי זה בדיוק מה שניקוי מקצועי וציפוי נכון עושים. כאשר האמן מסיים את יצירתו, הצבעים "שבעים" עסיסיים ונקיים, עם השנים (בדרך כלל), הצבעים מתעממים, מקבלים אובך, מצהיבים, ומתקהים מאוד. ניקוי זהיר אך יסודי, וציפוי נאות, מחזירים את גלגלי הזמן אחורה וכמובן מאטים מאוד את קצב הבליה.
מיכאל קרוב קארו © כל הזכויות שמורות למיכאל קרוב קארו
חזרה למאמרים וכתבות |
מה עוד באתר
בקארו אמנויות יצירה מאוסף הגלריה |
