מה בכלל עושה משקם/ משמר אמנות?

מה בכלל עושה משקם/ משמר אמנות?

לאחרונה, כאשר ביקרה אצלי קבוצה בסטודיו, שאלו אותי שוב "מה זה המקצוע הזה"?

בעוד שלקוחותיי הקבועים יודעים ומכירים את מורכבות, הרבגוניות והכיף העצום בלהיות משמר ומשקם אמנות, מסתבר שלא לכולם זה מובן מעליו.

אז לאלה מבינכם, שמרגישים שהגיעה הזמן להשלים את המידע:

מה עושה משקם (רסטורטור) :

תיקון נזקים ליצירות אמנות, כמו ציורים, ציורי קיר, פסלים, קרמיקה ופורצלן, טקסטילים, עבודות על נייר, ספרים, רהיטים ופריטים נוספים בעלי ערך תרבותי או היסטורי.

התהליך מחייב לעיתים מחקר על מנת להחליט מה הטכניקה והדרך הטובה ביותר  לבצע את זה.

הדבר נכון במיוחד לגבי יצירות מקוריות, בעלות ערך היסטורי, אספני או אמנותי.

משקם אמנות/רסטורטור אחראי  על התחומים הבאים:

1.       בחינה, בדיקה ומחקר על יצירות אמנות וטיפול משקם ומשמר ביצירות הללו.
2.       ביצוע של עבודות שימור ברמה הגבוהה ביותר.
3.       פיתוח ויישום סטנדרטים לאחסון, שינוע, התקנה, אריזה ושילוח של יצירות אמנות.
4.       שיתוף פעולה עם חוקרים, מדענים, משמרים אחרים ובעלי מקצוע נוספים בפרויקטים מורכבים –במיוחד פרויקטים מולטי-דיסציפלינריים.
5.       כתיבה ושיתוף, תוצאות של המחקרים וניסיונות חדשניים.
6.       יעוץ לאוצרים ובעלי תפקידים אחרים, בתחומים הטכניים של שימור יצירות אמנות, בנושאים של רכישה, ותחזוקת אמנות.

אחרי ייצוב הקרעים, מתחיל תהליך הניקוי הזהיר

השכלה, אימון, הדרכות והשתלמויות:

בדרך כלל, מומלץ לרכוש כבסיס, השכלה אקדמית באחד מתחומי אמנות הפלסטית בתוספת תואר ראשון בכימיה (כימיה אורגנית לעוסקים בציור, נייר, טקסטיל, וכימיה אנאורגנית  למתמכים בתחומים כמו, זכוכית, קרמיקה, פסלי אבן וברונזה).

ותואר שני בשימור/שיקום, בו בדרך כלל מתמקדים רק באחד מהתחומים הרבים של רסטורציה.

תוך כדי ובסיום הלימודים, מומלץ לעבור התמחות, באחת מהמעבדות שימור תחת הדרכה של משמר וותיק.

יש מקומות כמו באיטליה, בהם אפשר להתקבל כשוליה בסדנאות שיקום ושימור, לומדים ועובדים מספר שנים, ורוכשים מיומנויות וניסיון רב.

עם סיום הלימודים הפורמליים רק מתחיל תהליך של הרחבת הידע , טכניקות חדשות.

אפשר לקבוע שתהליך הלימוד אף פעם לא נגמר!

בארץ יש ארגון של משקמים ומשמרים הכולל כ 70 אנשים בכל תחומי השימור והשיקום.

הארגון מקיים פעילויות , השתלמויות ומפגשים מקצועיים, ישנו שיח ערני בקבוצה המקצועית על בעיות ופתרונות. כלומר ישנה העשרה הדדית של  חברי הארגון.

מה התכונות המשמעותיות שמשקם/משמר אמנות כדאי שיהיה לו?

בנוסף להשכלה הפורמלית הרצויה, יש מאפיינים שהימצאותם תהפוך את העיסוק במקצוע זה, לכיף מתמשך:

1.       תשוקה: התשוקה והתלהבות לאמנות בכלל, וליצירות המשוקמות בפרט, היא הכרחית! גישה אדישה, או ב"חצי לב" לעבודת השיקום, נועדה לכישלון!
2.       קפדנות, סבלנות ותשומת לב לפרטים: קפדנות יתרה, תשומת לב לפרטי פרטים וסבלנות אין סופית, הן תכונות נדרשות בעיסוק זה.
3.       התמחות אין סופית: בשיקום ושימור אמנות, כל תחום וכל יצירה ספציפית, דורשים מיומנויות וידע יחודיים, לדוגמה, רסטורציה ושימור של ציור מהמאה ה 18, נדרש רקע בכימיה אורגנית, ידיעה והבנה עמוקה בתחום צבעי שמן, והקנבס עליו הציור. בעוד ששיקום גובלן מימי הביניים מחייב ידע ספציפי בתחום הטקסטיל, ההיסטוריה, טכניקות אריגה המקובלות בתקופה, וטכניקות אשפרה וכו'.
4.       לסיכום: היופי בעיסוק זה שהלימוד לא נגמר אף פעם! כל פרויקט חדש מביא אתו אתגרים חדשים והזדמנות ללמוד, לחקור ולפתח אמצעים וטכניקות חדשות.

הציור אחרי השיקום והשימור

סכנות: כן חשוב לציין שלהיות רסטורטור ומשמר של אמנות פלסטית כרוך גם בסכנות מסוימות. היות ועובדים עם כימיקלים שונים, צבעים, אבקות ודבקים. לכן חייבים להקפיד (גם אם זה לא תמיד נוח) על ציוד מגן, לעבוד במנדפים, כפפות ומשקפי מגן ולהיות תמיד במודעות שלחומרים אלה יש אפקט מזיק מצטבר. 

מקווה שנתתי ללכם מבט יותר רחב על תחום העיסוק המרתק הזה.