הבלוג שלי

איך "מחיים" יצירות אמנות - הפעם על פיטר פול רובנס – Peter Paul Rubens

אולם "פול רובנס"- בגלריה- 

בסתיו 2022,  נפתח מחדש, לאחר שיפוץ של 11 שנים.  (!)  המוזיאון המלכותי לאמנויות יפות באנטוורפן, למרות השיפוץ הנרחב שעלה כ 105 מיליון  יורו ,  ואשר  הגדיל  משמעותית את שטח התצוגה של המוזאון, נותרה עוד עבודה רבה לעשות .

לב המוזיאון המלכותי הוא אוסף האמנות הפלמית הנודע בכל העולם, המכונה KMSKA, ואשר התחלתו הייתה  בשנת 1890. וגולת הכותרת שלו הוא גלריית רובנס, הממוקמת בראש גרם המדרגות הגדול של המוזיאון .

מתחת לתקרה שגובהה כמעט 50 מטר, מוצגות "יצירות מזבח" (Altarpieces ) מונומנטליות, שצוירו על ידי פיטר פול רובנס (1577-1640), המאסטר של תקופת הבארוק הפלמי. קון בולקנס , אוצר האמנות של המאה ה-16 וה-17 במוזיאון, הסביר שזהו החדר הגדול ביותר במוזיאון הישן ותוכנן במיוחד כדי להציג את יצירותיו של רובנס.

בשל גודלם וגילם, לא ניתן היה להעביר את יצירות המזבח מהמוזיאון במהלך השיפוץ האחרון של המוזיאון. במקום זאת, הם אוחסנו מתחת לגלריית רובנס, במחסן אמנות פנימי. מחסן זה נבנה בין 2011 ל-2013 במקום בו היה מקלט מתקופת המלחמה הקרה, כחלק מהשלב הראשוני של השיפוץ הנרחב של המוזיאון.

בסתיו שעבר החלו עבודות השיקום של יצירת המזבח הגדולה ביותר של רובנס במוזיאון, שכותרתה "מדונה המוכתרת והנערצת  על ידי קדושים" (צוירה בערך ב 1628). קומפוזיציה דינמית זו מתארת את מריה הבתולה עם ישו על ברכיה, יוסף ו-14 קדושים נוספים מאחוריה . יצירת המזבח הזו הוזמנה לעטר את המזבח הגבוה של הכנסייה האוגוסטינית באנטוורפן. הציור, שגובהו כמעט 20 מטר ורוחבו 15 מטר בתוך מסגרתו, שוקל קרוב ל-400 קילו! בשל גודלו, עבודות השיקום, צפויות להסתיים רק בסוף 2025. כל התהליכים של השיקום והשימור, נעשים לעיני מבקרי המוזיאון בסטודיו זמני שהוקם ברבע מגלרית רובנס.

בתחילת פברואר השנה, משחזרים התחילו  בזהירות רבה בהסרת שכבות הוארניש (ציפוי המגן- סוג של לכה) הישנות, על מנת לחשוף את הצבעוניות המקורית של הצבעים בהם צייר רובנס.

המשמרת קיילה מטלניס, עבדה בזהירות רבה וסבלנות אין קץ, סנטימטר אחר סנטימטר כדי להסיר את הלכה העבה והצהבהבה מהציור, בתהליך בו הניחה כל פעם פיסת בד קטנה ספוגה בממס על פני הציור, ואחרי פרק זמן מדויק בו הממס ריכך את שכבת הלכה אך תרם חדר אל פני הציור עצמו, הסירה את הלכה שהשתחררה.

גב' מטלניס הסבירה כי בשנות ה-60 בוצע  השיקום והשימור המתועד הראשון של היצירה, בו ציפו את הציור בשכבה די עבה של לכה, כנראה על גבי שכבות קודמות. לפני כן, ההיסטוריה של הטיפולים בציור לא ברורה. היא ציינה שסביר להניח שהצטברות של שכבות  הלכה השונות, הייתה כל כך משמעותית, עד שמראה הציור השתנה מאוד, בנוסף לכך גם הייתה כמות ניכרת של זיהום ולכלוך על פני הציור, אשר גרמו לציור להיות אפל, ועם אובך.

הניגוד בין החלק המבריק והלכה של הבד לבין החלקים הלא מבריקים, שבהם הוסרה הלכה היה מדהים. הבד על ברכיה של המדונה, שהיה בעבר ירוק עמום, הפך לכחול חי. הרקע גם נעשה הרבה יותר ברור, דומה יותר לסגנון פלמי מאשר לים תיכוני. השמיים, שהיו אפורים לפני השיקום, נראים כעת תכולים מתחת לעננים. לאחר ניקוי יסודי של הציור, כל האזורים שנפגעו ימולאו, קודם במילוי שישלים את הטקסטורה ולאחר מכן ציפוי מגן (לכה-וארניש) ייושם על מנת להחזיר את המראה המקורי שהיה כאשר רובנס סיים את היצירה , וכן (ובעצם זה הכי חשוב) על מנת להגן על הציור. גברת  מטלניס הסבירה, "הצבעים יפים עכשיו, אבל הוארניש יעמיק ויעשיר אותם עוד יותר."

משמרים עובדים במקביל 

לאחר השלמת שיקום "המדונה", צוות המוזיאון יתחיל בטיפול ב "הערצת מאגי" (1624 בקירוב),ציור מזבח בגובה של כמעט 15 מטרים הידוע בצמד הגמלים המחייכים ברקע.

בניגוד לציורים הגדולים הללו, המוזיאון מציג בימים אלה את "שחור על לבן", תערוכה אינטימית של הדפסי רובנס שתוצג עד ה-12 במאי. בתערוכה מוצגים למעלה מ-60 תחריטים וחיתוכי עץ,  המייצגים פחות מעשירית מאוסף ההדפסים של המוזיאון המלכותי מאת המאסטר הפלמי.

רובנס היה לא רק גאון אמנותי, אלא גם איש עסקים מתוחכם, אשר זכה בהצלחה כלכלית יפה. במהלך חייו, הוא הזמין הדפסים רבים המבוססים על ציוריו. הדפסים אלה נמכרו בהצלחה רבה.  ומילאו תפקיד מכריע בהפצת המוניטין של רובנס כאחד האמנים המובילים בתקופתו. במאה ה-17, תחריטים, תצריבים וחיתוכי עץ, היו אמצעי שעתוק נפוצים. עם זאת, רובנס מעולם לא התכוון להשתמש בטכנולוגיית הדפסה כדי ליצור עותקים זולים בשחור-לבן של עבודתו .

בתערוכה "שחור על לבן" אנו עדים לכך שרובנס הקפיד הקפדה יתרה, על איכותם הגבוהה של  ההדפסים שלו. הוא הפעיל שליטה אמנותית משמעותית כדי להבטיח שההדפסים שלו יהיו באיכות הגבוהה ביותר. רובנס בחר בקפידה את , התחריטאים והגלפים שלו, שיתף איתם פעולה הדוק, ולעיתים קרובות אתגר אותם לעמוד בסטנדרטים הגבוהים שלו.

 בדרך כלל, תערוכות כאלה מוצגות בסדר כרונולוגי,  לא כן בתערוכה זאת, היא מאורגנת על פי יוצרי הדפסים ולא באופן כרונולוגי או נושאי.  לוקאס וורסטרמן, אחד מהחרטים הראשוניים של רובנס, מוצג לראווה באמצעות הדפסים של דמויות דתיות ומקראיות כמו "סוזנה והזקנים" ו"הסטיגמטה של פרנציסקוס הקדוש מאסיזי", תחריטים משנת 1620 המציגים מגוון רחב של גוונים והצללות. שיתוף הפעולה ביניהם הסתיים בפתאומיות כעבור שנתיים בנסיבות לא ברורות. ליז קלאסן, אוצרת מחקר במוזיאון המלכותי המעורבת בתערוכה, הזכירה שמועות לפיהן וורסטרמן, מתוסכל מדרישותיו של רובנס, והיו שמועות שתקף אותו באמצעות בור, כלי חרט. "רובנס היה בוס קשה", הצהירה גב' קלאסן. "עם זאת, שיתוף הפעולה בין החרט לבין רובנס הוביל לצמיחה הדדית באומנות ובאמנות".

שלב ריכוך שיכבת הוארניש לפני הסרתו

התערוכה של המוזיאון המלכותי לא רק מבליטה את וורסטרמן, שלימים השלים עם רובנס, אלא גם מתמקדת בתלמידו של וורסטרמן , החרט הראשי פאולוס פונטיוס. לרובנס הייתה חיבה מיוחדת לחיתוכי עץ, טכניקה שנחשבה למיושנת בתחילת המאה ה-17, כפי שהוסברה על ידי גב' קלאסן. העניין שלו בחיתוכי עץ נבע מהערצתו לאמן הרנסנס הוונציאני טיציאן, שהשתמש במדיום זה כדי לשעתק את ציוריו. גב' קלאסן הצביעה על קווי הדמיון הסגנוניים בין חיתוכי העץ של טיציאן לאלה שהזמין רובנס מגלף העץ כריסטופל ג'גר , וחושבת שזה מראה על הניסיון של רובנס, להתחרות בטיציאן, למרות שהאמן האיטלקי נפטר שנה לפני שרובנס נולד.

סדרה של שלושה מצבים של לוחות המקור של "המנוחה במנוסה למצרים" (1633-36 בקירוב) מציגה שינויים ותיקונים קטנים רבים המדגישים את שיתוף הפעולה ההדוק בין רובנס לג'גר . כאשר מסיירים בתערוכה, ההדפסים הללו ניראים כיצירות מופת אמנותיות בפני עצמן, ולא רק עותקים מיושנים של קומפוזיציות גדולות יותר של רובנס בצבע מלא. עם זאת, גב' קלאסן חושבת כי רובנס, למרות מעורבותו האישית בהדפסים אלה, כנראה לא ראה בהם יצירות אמנות .

" אנחנו נוטים לראות את ההדפסים הללו במונחים של ערכם, מכיוון שהם יקרים מאוד", היא הסבירה, וציינה שסביר להניח ששיקולים כספיים גברו על שיקולים אמנותיים אצל רובנס .

מבחינתו "אלה היו אמצעי לקידום עסקיו", היא סיכמה.

מבוסס על כתבה מאת איי ג'יי גולדמן