הבלוג שלי Frames -State of the Art
כל מי שמרכיב משקפיים ,מכיר את הביטוי של אופטיקאים "שדה ראייה". ואם יש לכם עדשות "מולטי-פוקל", אתם יודעים היטב על הצורך ללמוד כיצד למקד מבט, ואתם מודעים לכך עד כמה שמסגרות המשקפיים משמעותיות בהיבט של שדה הראיה והתמקדות. בימים אלה, כאשר משקפיים אווריריים ודגמים ללא מסגרת הם אופנתיים, תחושת המסגרת בשדה הראייה פחותה - אך עדיין קיימת. מסתבר ששדה הראייה מתוחם גם עבור מי שאינם מרכיבים משקפיים. זהו החלון שלנו אל העולם, אך עם זאת חלון עם מסגרת , כלומר יש גבולות לשדה האיה שלנו, "מסגרת" זו מאפשרת לרגע מסוים להופיע לפנינו, ובו-זמנית מדירה את כל היתר. זהו מכשיר המאפשר לנו להתמקד. יש בזה כמובן מעט תרמית, עם זאת, שכן "המסגרת" הזאת אינה פסיבית כלל ביחס למה שהיא ממסגרת. למשל, רמות החדות שאנו חווים בשדה הראייה שלנו אינן קשורות כלל לעולם הפיזי "שם בחוץ". מדובר יותר בסינון המסגרת היעיל של העולם, כך שהפרט מופיע ברור במוקד מבטנו, בעוד שדה הראייה ההיקפי שלנו, המטושטש אך רגיש מאוד, נמצא בתצפית מתמדת על תנועות. כך ש"המסגרת" הזאת, היא מעין מכשיר מתכוון. היא מסווגת, מבנה ומארגנת. אולי כל תפיסה אנושית יכולה להיות מתוארת באופן מטפורי כמסגרות, אשר בדרכים מגוונות ופעילות מסננות ומפרשות את זרם החושים הגולמי והמרובה שאנו מוצפים בו. על-ידי מסגור העולם, אנו הופכים אותו לנסבל, מנוהל - ואולי אפילו נוח. ללא מסגרת זו, לא היינו מסוגלים להפוך את העולם לאובייקט של הגיגינו, ניתוחינו ושיפוטינו הסובייקטיביים. שדה הראייה נותן לנו את האפשרות לקחת או להשאיר את העולם שסביבנו או לבחור חלקים ממנו. במובנים רבים, הסיבה לקיומה של מסגרת לתמונה, דומה למסגור המטפורי של העולם על-ידי בני אדם. מסגרת התמונה שימשה כסוג של שטח הפקר בין עולם התמונה לעולם הצופה, מאז ומתמיד. כסימון נאמן המציין היכן האמנות מסתיימת והחיים היומיומיים מתחילים. מסגרת התמונה היא בדיוק הממברנה המתווכת אשר מחדדת את תשומת הלב לציור, ובו-זמנית מרחיקה הפרעות חזותיות סביבתיות. היא מגנה ומייצבת את התמונה, לא רק פיזית אלא גם נפשית. ובו-זמנית, עליה לעורר את הצופה, ליצור מוקד ולהזמין להתבוננות ולמחשבה. גורלה הנצחי של מסגרת התמונה היה תלוי בתפקודה יותר מאשר בנראותה. לכן אין זה מוזר כל כך שהיא חיה חיים של עמימות בשולי הציור ובהיסטוריה של האמנות. ובכל זאת, חיים אלה בצל אינם מוצדקים לחלוטין. אם סוקרים את ביטוייה הסגנוניים המגוונים ועיצוביה היפהפיים, סיפור מעניין במהרה לוקח צורה. סיפורה של צורת אמנות אשר בתחומה המוגבל ניסתה ללא הרף לעלות על עצמה עם עמודים מסוגננים, טימפנון (( Tympana סגרפיטו, עם גילופים מרהיבים מכל סוגי העץ ועם חוש "אלכימאי" לניסוים בסוגים שונים של ציפוי זהב. בתקופות מסוימות, הייתה לגילדת ממסגרי תמונות מעמד גבוה יותר מאשר לגילדת הציירים עצמם. עם זאת, מסגרת התמונה הייתה תמיד חלק אינטגרלי של הציור שהיא מקיפה, הן כחומה מגוננת והן כביטוי אסתטי. המסגרת המופתית תומכת באופן נאמן ומוציאה את המיטב מהאידיום של הציור. הדחיקה של המסגרת לשוליים נובעת ממספר גורמים. חלקית היא הייתה קורבן של בלאי טבעי של הזמן. בדנמרק היו מספר לא מבוטל של שרפות בטירות שבהן מסגרות נבלעו על-ידי להבות, בעוד שהציורים עצמם נגללו והוצלו. זה היה נכון גם לגבי חלקים גדולים מהאוספים המלכותיים, אשר היום מהווים את הבסיס לאוספי מוזיאון הלאומי לאמנות.
מאידך, שיגיונות האופנה לא היו תמימות, ותכופות גרמו לכך שחלקים גדולים מאוספי הציורים הוסרו ממסגרותיהם המקוריות והורכבו מחדש במסגרות עדכניות יותר שהתאימו לעיצוב הפנים של התקופה. מעבר לכל זאת, במרידה נגד האקדמיזם, האמנות המודרנית חיסלה במידה רבה את מסגרותיה הגרנדיוזיות*. המטרה של אמנות המאה העשרים לאתגר ולחסל את מוסכמות העבר הייתה המכה קשה למסגרות העשירות המושקעות והמסוגננות.
המסגרת הייתה החולצה הראשונה שהאמן המודרני השיל, גם במטרה לאפשר לציור להשיג אוסמוזה ישירה יותר עם סביבתו. זה היה סימפטומטי, שרבים מאמני המאה העשרים הניחו את הבד הגמור לעמוד לבדו, או הסתפקו בתבנית צרה ואנונימית כמסגרת. במילים אחרות, זו היית מרידה של הציור נגד מסגרת התמונה. עם זאת, הצייר המודרני לפעמים משתמש במסגרת כחלק מהעבודה או כציטוט היסטורי מודע. יתרה מכך, המסגרת הייתה חשובה לציור זמן רב כך שבמוזיאון הלאומי לאמנות, החלטנו כי חשוב לכתוב את תולדותיה ולערוך תערוכה עליה. ** יוזמה זו אינה אמורה להיראות כניסיון לכתוב הספד לצורת אמנות שכבר אינה רלוונטית. מי יודע מה המחר יביא? הכוונה שלנו היא יותר לתפוס, לנתח ולהעריך את מסגרת התמונה מכמה זוויות. בדיוק כמו התערוכה, גם הספר הזה הוא הראשון מסוגו על אדמת דנמרק. הוא מציג ודן במגוון רחב של דוגמאות מתולדות התרבות והאמנות של המסגרת הן בדנמרק והן בחו"ל, תוך ניסיון לנסח משהו כה מופשט כמו מושג "המסגרת".  הרעיון והתוכנית הכוללים של הספר והתערוכה נובעים מהנרי ביירה, מומחה למסגרות, אשר עבד במוזיאון הלאומי לאמנות יותר מ-40 שנה, בין היתר כראש מחלקת שימור, וכיום כראש מרכז "יורן רובו" לשימור. הוא אחד המעטים שהבינו את הקשר בין כוונת האמן, ייצוג התמונה והמסגרת הסובבת אותה. אחד מאותה קבוצה קטנה תהיה גם האדריכלית וחוקרת האמנות
קרסטן אוהרט מנהל מוזיאון הלאומי לאמנות, דנמרק
הערות המתרגם:
- * דוגמה יוצאת דופן היה הצייר פול קליי, שאהב למסגר את ציוריו העכשוויים במסגרות זהב מגולפות שהיה מוצא בשווקים .
- ** מתייחס לתערוכה "Frames state of the art" שהייתה במוזאון הלאומי בדנמרק ועברה גם למוזאונים אחרים באירופה כתערוכה ניידת, אני זכיתי לראותה בוינה
מיכאל
חזרה לבלוג
|