הבלוג שלי

מה קרה לציור לעומת מה שרצה האמן? סיפור של שימור ציור

סיפור של שימור ציור:

צייר סיים את יצירתו, הסתכל שוב ממרחק מסוים, הרגיש שהוא מרוצה והניח את היצירה בצד, לייבוש סופי. ואם הוא מקצועי, אז גם שם ציפוי מגן (וארניש) כאשר עבר פרק הזמן הנכון.

ומרגע זה היצירה מתחילה להשתנות, מאוד לאט. עד כדי כך לאט, שלא ניתן לראות את השינוי מיום ליום. אבל משנה לשנה בהחלט כן.

 אם אחרי מספר שנים לא רבות, יעשו השוואה  בין הציור, כפי שהיה ביום הסיום, למצב הנוכחי, נופתע מאוד מההבדל.

הציור כפי שהגיע לסדנה שלנו, ראו את הקצוות שהיו מכוסים עם המסגרת, שם הצבע דומה למקור

לפעמים שינוי יחסית קל בגוונים, משנה לגמרי את האווירה והתחושה שהיצירה משדרת!

שני הצילומים מראים מעבר מיום אביבי יפה שהיה במקור, ליום שרבי ואביך, וכל זה בגלל התכהות  והצהבה של ציפוי המגן.

אין הדבר אומר לא לעשות ציפוי מגן, ההפך הוא הנכון! ציפוי מגן הוא קריטי לשמירה על היצירה, ללא ציפוי המגן, השינו הזה, הלכלוך וזיהום האוויר ישקעו בתוך פני הציור, ויהיה מאוד קשה להוריד אותו!

אחרי מספר שנים, עשר - שלושים, תלוי עד כמה האוויר מזוהם בסביבת היצירה, אפשר להסיר את שכבת הוארניש, וליישם שכבה חדשה. פעולה זאת מחוללת נס ממש! מחיה את הצבעים, מסירה את האובך ומחדדת פרטים.

והכי חשוב בעיני, הוא החזרת הציור למצב שהתכוון האמן!

מיכאל קארו