הבלוג שלי

הבל פה שלכם הצופים, גורמת ל'הצעקה' של אדוארד מונק, להתדרדר!

 צוות חוקרים בינלאומי זיהה לאחרונה בוודאות, את הסיבה העיקרית להתדרדרות במצבו,

של הציור המפורסם של אדוארד מונק 'הצעקה'.

 זה למעשה הציור האחרון מסדרה שצוירה במשך 12 שנה, מ 1898 ועד 1910, וכולה גרסאות של אותו הנושא.

האשמה הוטלה על הבל הפה, של המבקרים במוזאון. 

הצוות גילה שמונק כנראה השתמש בשפופרת מעורבבת של צבע צהוב קדמיום, שמשנה את צבעו ואף מתקלף, כאשר הוא נחשף ללחות גבוהה מהרצוי.

 כאשר ביקרו קבוצות גדולות במוזאון, הבל פיהם העלה את רמת הלחות היחסית, וזה מה שגרם לחלקים אקראיים בציור, לדהות ולהתקלף.

פרופסור קון ג'נסנס מאוניברסיטת אנטוורפן אמר בהצהרה שצוטטה על ידי הגרדיאן:

"התברר כי במקום להשתמש בקדמיום סולפיד טהור כפי שהיה צריך לעשות, ככל הנראה הוא (האמן) השתמש בשפופרת צבע לא טהור, שהכילה כלורידים.

 איני חושב שזה היה מכוון - אני חושב שהוא פשוט קנה צבע לא איכותי במיוחד.

 זה היה בשנת   1910,  ובשלב זה התעשייה הכימית המייצרת את הפיגמנטים הכימיים היתה בראשית דרכה, ולא היתה להם בקרת האיכות של היום.

צוות מדענים מבלגיה, איטליה, ארצות הברית וברזיל חשף בעבר גורמים שונים התורמים להידרדרות יצירות האמנות. הבדיקות המקדימות שלהם להפחתת חשיפת הציור לאור מצאו, שבמקרה הזה, האור לא היה הגורם העיקרי לנזק. בפברואר השנה, הם גילו כי דווקא איכות הצבע שמונק השתמש בו, אחראי לשינוי צבעו של הציור.

 הממצאים האלה, פורסמו בגיליון ה - 15 במאי של Science Advances 

לפני שאספר קצת רכילות לגבי מונק והציור, אתייחס לצד השימורי של הציור, בציור שמן ע"ג קנבס, מספיק בדרך כלל לבצע ציפוי מגן (וארניש), בצורה מקצועית, על פני הציור, וגיבוי מגן מיוחד, שלא נותן לזיהום אוויר, חרקים ולחות לחדור מאחור, והציור מוגן דיו.

הבעיה עם הציור של מונק שהוא צוייר על גבי לוח קרטון, ב"טכניקה מעורבת", של שמן, פסטל וטמפרה! מצב בו לא ניתן לבצע ציפוי מגן, כי זה ישנה לגמרי את גווני הציור.

לכן במקרה הזה, כנראה לא תהיה בררה אלה להשתמש בטכניקה שאנו בקארו אמנויות, מתמחים בה כבר כ 15 שנה, והיא, מסגור משמר לאקלים לא מבוקר. 

בטכניקה זו  יוצרים למעשה "קפסולה" בה נשמרת לחות יחסית רצויה, והיצירה מוגנת לגמרי, מזיהום האוויר וחרקים, והיות ומשתמשים בזכוכית שמסננת קרינת UV, ויש לה מקדם השתקפות נמוך ביותר (כ אחוז אחד בלבד) לא נפגעת ההנאה של הצופים מהיצירה למרות שהיא מאחורי זכוכית.

וסיפור רקע :

מונק כתב, בקשר לתמונה: "הלכתי לאורך שביל עם שני ידידים - השמש נטתה לשקוע - לפתע האדימו השמים כדם - עצרתי, כוחי תש, ונשענתי על הגדר - היה דם ולשונות אש מעל הפיורד הכחול-שחור ומעל העיר - ידידיי הוסיפו ללכת, ואני עמדתי שם רועד מחרדה - וחשתי צעקה אינסופית עוברת בטבע”

   תיאור זה הביא כמה פרשנים לסברה, כי הדמות בתמונה אינה זועקת אלא מגיבה בייאוש לזעקה העוברת בטבע.