הבלוג שלי על תהליך השיקום של "סלווטור מונדי" של לאונרדו דה וינצ'י, (זה שנמכר ב 450 מליון דולר)
דיאנה היתה אחד האנשים הבודדים בעולם, שזכו ליצור קשרים "אינטימיים" עם ציור של לאונרדו.
- המשמרת דיאנה דוויר מודסטיני (בעלה איטלקי גזעי, ובעצמו משמר ידוע), שגרה ועובדת בניו-יורק, בילתה מאות שעות בהן שיקמה באהבה את "סלווטור מונדי" של לאונרדו דה וינצ'י, שהתגלה מחדש לאחרונה (לאחרונה זה בשנים האחרונות), וכאשר היא נאלצה לבסוף להיפרד מהציור היא הרגישה כמו בעת פרידה מחבר אהוב.
- דיאנה בסטודיו שלה:
- קטע מהציור לפני השיקום, אחרי הסרת התוספות והוארניש הישן:
-
- "אני די רצינית", היא אמרה, " "זו הייתה חוויה אינטנסיבית מאוד, הרגשתי כל זרם אפשרי של אמנות וגאוניות ואיזה מין עולם אחר שלא אראה עוד לעולם", היא אמרה.
- "לאלה שעוסקים באמנות של פעם, התהליך הארוך והרגשי מאוד של שימור יצירות של אמנים דגולים הוא זכות גדולה וחוויה מסעירה גם יחד".
- "אנשים שאלו אותי: איך את יכולה בכלל לגעת בו (בציור)? והרי זה כול כך מפחיד", אמרה מודסטיני, אשר משמשת כחוקרת בכירה ומשמרת ציורים במרכז השימור בפקולטה לאמנויות יפות באוניברסיטת ניו-יורק.
- "אני לא פוחדת, כי אחרת הייתי משותקת ולא מסוגלת לעבוד."
- כמובן כאשר מודסטיני התחילה לעבוד על הציור ב 2007, היא לא הייתה מודעת לכך שהיא מטפלת ב"לאונרדו" חדש מזה מאה שנה. וגם לא הייתה מודעת לערך העתידי שהוערך תחילה על סביבות 100 מיליון דולר.
- הציור שכיום כבר מזוהה כיצירה מקורית של לאונרדו, חשף את זהותו שלב אחרי שלב תוך כדי תהליך השימור.
- מודסטיני החלה את התהליך ע"י שימוש בממיסים, להסיר מקצת הוארניש הכהה ותיקוני צבע שהסתירו את זהותו האמתית של הציור. תוך מספר שעות, בתהליך העבודה ההתחלתי, אפשר היה לראות את היצירה בצורה יותר ברורה.
- "זה מאוד מסתורי, מה שקרה לציורים" על ידי תיקוני הצבע.
- "אנשים שוכחים או שהם מתחילים לפקפק בחוות דעת ראשונית של מי הציור, מי שאמר שזה ציור של לאונרדו ובמיוחד אם הציור עבר תיקון גרוע, מתחיל לפקפק ואז הם לא מבינים מה יש מתחת - זה קורה עם ציורים כל הזמן," היא המשיכה.
היות והציור בוצע על גבי פנל עץ שנסדק קשות עם השנים, הצעד הבא היה לקחת את הציור הסדוק ולחבר ולייצב אותו מחדש, הליך שנמשך כשנה.
- "זה תהליך מאוד עדין", אמרה מודסטיני, "זה חייב להיות מאוד מדויק". ואז היא הייתה צריכה להתחיל בתהליך של "re-touches" (כלומר תיקוני צבע מינימליים) לאזורים שנפגעו קשה, לשחזר את העיניים והשפתיים של ישו שנשחקו כמעת לגמרי וזה גם היה תהליך קשה וארוך במיוחד, בעיקר מכיוון שהייתי צריכה לקבל החלטות מה להשאיר כמו שזה ומה לתקן.
- "אני רציתי להיות בטוחה, שאף אחד מתהליכי הרסטורציה שלי, אינו פוגע או מפחית מהיצירה המקורית, ולא לעשות יותר מדי, כי תמונה ישנה אמורה להיראות ישנה- אם אתה מחליט לתקן כול סדק וכול נקודה או כול דבר לא מושלם, זה יכול בקלות להיראות כמו רפרודוקציה" היא אמרה.
- אחרי תהליך הרסטורציה, התמונה הוצגה כחלק מתערוכה " לאונרדו דה וינצ'י: צייר החצר של מילאנו" בגלריה הלאומית בלונדון.
- הציור אחרי השיקום:
-
- ולסיכום: מה המסקנות שאנו יכולים ללמוד ממקרה מעניין זה?
שכול מקרה הוא ייחודי ומיוחד.
למרות שמקובל "ככלל אצבע" שציורים שעברו שיקום מסיבי של יותר מ 30% משטח הציור ובפורטרטים מעל כ 10% מאזור הפנים או הדמות, הערך הכספי שלהם מתחיל להיפגע, ובכול זאת, במקרה הזה, הנדירות והתשוקה להשיג את היצירה, עברועל כול התחזיות.
וכמו בימינו אנו, כולם מרוויחים חוץ מהאמן! כריסטיס הרוויחה בעסקה זו כ 50 מיליון דולר. לא רע!
- מתומצת מכתבה של לאורה אלסופ עבור CNN, ב 10/11/2011
חזרה לבלוג
|
|
|