הבלוג שלי

ראיון עם האמן ויקטור ליפקין לרגל תערוכה מיוחדת בבית האמנים בחיפה

לקראת פתיחת תערוכה מאוד ייחודית של עבודותיו, הצלחתי לראיין אותו "אחד על אחד" וזה לא היה פשוט, כי ויקטור הוא אדם נחבא אל הכלים מאוד, דבר מפתיע כשלעצמו, שהרי אנו רגילים שרוב האמנים לא זו בלבד שנהנים מחשיפה תקשורתית וציבורית אלא  גם יהיו מוכנים לעשות כמעט הכול בכדי  לזכות לרגע אחד של "תהילה תקשורתית", ויקטור לעומת זאת אומר כול הזמן, "אני לא חשוב, היצירה ומה שהיא עושה לצופים, זה מה שחשוב".

ש: ויקטור, מי אתה?

ת: קודם כול אני אמן, אך יחד עם זאת אני אדם חברותי וזה משתלב זה בזה, בהיבט האישי ובתפקידי הציבוריים.

ש: מתי ידעת שאתה הולך להיות אמן?

ת: מאז שאני זוכר את עצמי. התחלתי לפסל בפלסטלינה בגיל שלש  או ארבע ופיסלתי בעץ מגיל מאוד צעיר, היה לי מאוד ברור שאני רוצה להיות פסל, אך במהלך לימודי באוניברסיטה עברתי שינוי מגמה לכיוון ההדפס האמנותי, ואכן גם כיום כול התערוכות שלי בחוץ לארץ הן של הדפסים אמנותיים.

ש: מה הם שלבי ההתפתחות האמנותית שלך?

ת: זמן קצר אחרי סיום לימודי באוניברסיטה, התקבלתי לאגודת הציירים והפסלים במוסקבה, דבר מאוד לא שגרתי ונדיר בגיל כול כך צעיר, אך התקבלתי בתנאי שאפתח שפה אמנותית ייחודית משלי. כתוצר אופייני של האוניברסיטה הייתי ברמה טכנית גבוהה אך חסר סגנון  ייחודי ואישי.

זמן קצר אחרי זה עליתי ארצה, ובמהלך של כשנתיים לא יכולתי ליצור דבר! הרגשתי שכל מה שעשיתי עד אותו יום חסר משמעות אמתית, ולא רציתי להיות עוד אחד מיני רבים שיוצרים בסגנון אופייני לבוגרי האוניברסיטאות הרוסיות. כאן  גיליתי את העולם היהודי, לא האמנות היהודית הדקורטיבית ( שאנו מכנים "יודאיקה"), אלא יצירה שהתבססה על לימודי הקבלה בהם עסקתי מתחילת שנות ה תשעים, לימודים שמשפיעים על יצירתי ברבדים עמוקים עד היום. למעשה מאז יש לי סגנון אישי ברור שניתן לזיהוי הן ביצירה הגראפית והן ביצירה הפיסולית.

למעשה עלייתי ארצה אפשרה לי למצוא את עצמי האמנותי.

ש: איך אתה מחלק את זמנך בין יצירה לפעילויות אחרות?

ת: במשך השנים בניתי לעצמי לו"ז קבוע בו אני עובד  כאחראי על החוגים ואירועי תרבות בקהילת הדר הכרמל בחיפה, בשעות הצהריים אני יוצר בסטודיו שלי ברחוב הרצל, ואחר הצהריים עד הערב אני חוזר לפעילויות למען הקהילה.

ש: שאיפה אמנותית שעדיין לא מימשת?

ת: אני רוצה להכין ולהציג תערוכה רטרוספקטיבית נרחבת שתראה את תהליך התפתחות היצירה שלי בצורה כרונולוגית.

ש: ספר לנו פרט אישי שרק הקרובים אליך יודעים.

ת: אני מאוד אוהב טיולים, יש לנו חבורה שכמעט כול חג יוצאים לאזורים נידחים בארץ, נוטעים אוהלים, ומטיילים בשטח רגלית. לרוב אני המדריך. אני מאוד אוהב טיפוס וסנפלינג זה ניקוי הראש האולטימטיבי בשבילי. הכי אני אוהב את הנגב, מדבר יהודה והרי אילת.

ש: מה היעוד והתפיסה שלך התחום האמנות?

ת: ברוב יצירותיי יש סיפור ובמידת האפשר מסר אישי או פילוסופי, אך הפנייה היא עדינה, מרומזת ולמעשה מיועדת יותר לתת מודע של הצופה. ביצירותיי יש שני כיוונים, ההדפס האמנותי פונה בעיקר לקהל שמעבר לים, המסר הוא יותר תנכי-היסטורי ואוריינטלי בעיצובו, בעוד שהאסמבלאז'ים שלי מיועדים לדבר ישירות לצופים המקומיים בארץ ישראל, וכן , הם ציוניים ( לא פוסט ציוניים אופנתיים).

מיכאל קארו

4-11-2011