הבלוג שלי

החולה (הציור) מת, ולפעמים זוהי דווקא הזדמנות להצילו! רסטורציה של ציור שנפגע אנושות.

 תיקון ציור פגוע מאוד.

במצב רגיל, אנחנו ( הרסטורטורים) מוגבלים ע''י אתיקה מקצועית ברורה למדי: לא לבצע תהליכים בלתי הפיכים, להקטין במידת האפשר את הנזק, לעצור את תהליך הבלייה , לתת הגנה אופטימאלית ליצירה ולסביבתה המיועדת. לבדוק כול פיגמנט וכל רכיב ביצירה לגבי השפעת הטיפול המתוכנן, וכול זאת תוך עשיית המינימום ההכרחי.

 כמובן יש מערכת אתית שונה ליצירה שערכה הוא אמנותי אסטטי לעומת פריט שהערך הוא היסטורי או תיעודי. בזאת  הראשונה מקובל ורצוי להגיע למצב שבו אין הפרעה ויזואלית לצופה בגלל הנזק שנגרם ליצירה, בעוד שבפריטים היסטוריים תיעודיים וארכיאולוגיים, בדרך כלל מקובל שיראו ויבחינו מה מקורי ואיפה הפריט תוקן.

ציור מים שלפניכם צויר לפני מלחמת העולם השנייה במצריים (כמובן)

ציור המים שלפניכם צויר לפני מלחמת העולם השנייה במצרים ע''י צייר יהודי גרמני. כפי שאפשר לראות הציור ניזוק בצורה חמורה ביותר, ממים, עובש כבד וניסיון חובבני להוציא את הפריט ממסגרתו בעודו רטוב תוך כדי כך  גרמו נזקים נוספים. לאחר מכן ניסו "לנגב" את העובש הכבד ובכך נגרם נזק נוסף.

אולי בכל זאת רסטורציה מקצועית?

רק לאחר ההתעללות הזאת ביצירה, הגיעו למסקנה שאולי כדאי (לפני שזורקים אותה לפח)  להתייעץ עם איש מקצוע...

  דווקא מצב קיצוני כול כך נוסך בי נינוחות מסוימת, ומאפשר ליצירתיות למצוא פיתרונות לא שגרתיים.

 כמו במקרה הזה, בו הציור קם לתחייה- איזה כיף...

מתי כן  לשקם ומתי לא?

נכון שיש מצבים נדירים שאנחנו נאלצים להודיע לבעלי היצירה  שאין מה לעשות והציור''אבוד'', אך לרוב הסיבה לכך שבעלי היצירה נאלצים לוותר עליה היא כלכלית! כאשר עלות השיקום היא יותר משווי היצירה, וליצירה אין ערך רגשי או היסטורי.

מצבים אלה, יצרו אצלי  עניין  לברר מה היחס בין שיקול כלכלי לרגשי בקבלת ההחלטה לשקם יצירת אמנות. לכן  בדקתי זאת, ולהפתעתי, מסתבר שיותר מבמחצית המקרים, השיקול אם לשקם יצירת אמנות הוא רגשי, והשיקול הכלכלי הוא משני או לא קיים כלל!

ואם בשיקולים כלכלים עסקינן: כול שקל שתשקיעו בשימור היצירות החשובות לכם, יחסוך לכם בין חמשה לעשרה  שקלים בשיקומן!