הבלוג שלי

יוהנס ורמיר וקרלו דולצ'י -שני אמני מופת שנשכחו והתגלו מחדש

אתם בטח זוכרים את הסיפור על הצייר ההולנדי יוהנס ורמיר מדלפט (הנערה עם עגיל הפנינה), שנחשב לאמן חשוב ומוערך בתקופתו, נעלם לגמרה למשך כמאתיים שנה והפך שוב לאחד האמנים המשמעותיים ביותר החל מהמאה ה-19 ועד היום.

דבר דומה קורה עם אמן החצר של משפחת מדיצ'י - קרלו דולצ'י – Carlo Dolci, שחיי בפירנצה (Florence) במאה השבע עשרה, נחשב שם לאמן החשוב ביותר בתקופתו.

 ציוריו אכן מהממים באיכותם ובהיותם מלאי הבעה וטעוני רגש. אך למרות זאת הוא נשכח במשך מאות שנים, אחרי לכתו, ורק כיום מוצגת תערוכה של עבודותיו המוקדשת רק לו במוזאון לאמנויות "נאשר", באוניברסיטת "דיוק" בעיר  דורהאם, צפון קרוליינה.

אביא כאן בקצרה את סיפורו האישי:

 דולצ'י היה ילד מוכשר, כבר בגיל תשע הצטרף לסדנתו של ג'קופו וינאלי. כבר בשלב מוקדם ביותר, תפס כישרונו הבלתי רגיל כצייר, את תשומת ליבו של דון לורנזו דה-מדיצ'י, ואח"מים אחרים מפירנצה, שזיהו את יכולתו הבלתי רגילה של דולצ'י להעביר לקנבס את הטבע שסביבו  ובמיוחד את הבעות הפנים ושפת הגוף. בציוריו גם בגדים ווילונות קיבלו חיים משלהם.

כילד, ובמשך כול חייו הוא ניקרא Carlino, "קרלו הקטן", גם בגלל מבנה גופו הקטן אך גם בגלל אופיו הצנוע. הוא היה אדם דתי מאוד, וכשלא היה עסוק במלאכת הציור, אפשר היה למצוא אותו מתפלל בכנסיית "סנטה מריה נובלה".

אחד מהיסטוריוני האמנות בני תקופתו, פיליפו בלדינוצי, כתב על קרלינו: "כשמדובר באמנות הציור, העולם בעתיד עלול להיות פחות יפה אם לא ימצא בו, בכול תקופה הקרלינו שלו."

ב 1632 כשהיה רק בן 16, פתח דולצ'י, סדנה משלו בפירנצה, אחד מתלמידיו היה אותו פיליפו בלדינוצי, שלימים הפך לאחד המומחים המובילים והמשפיעים בפירנצה. והיה המחבר של הביוגרפיה הרשמית של דולצ'י.

דולצ'י העדיף לצייר אך ורק ציורים דתיים "שיכלו להדליק את להבת האמונה הדתית בצופים", אך כצייר החצר, הוא נאלץ לצייר גם פורטרטים וטבע דומם. מסופר עליו שהוא היה מצייר באיטיות קיצונית, ציור היה יכול לקחת עד 11 שנה! וזאת בגלל הטכניקה המורכבת מאוד, בה השתמש – הוא  צייר בשכבות דקות רבות ובמכחול זעיר, וזאת בנוסף להיותו פרפקציוניסט.

ארבעת הציורים כאן הם רק טיפה בים של יכולתו המופלאה של דולצ'י כצייר.