04-866-11-77
רשימת שירותינו המקצועיים

הבלוג שלי

"כשרות" בחירת הזוכים בענפי האמנות 


לידידיי

בשנים האחרונות רבו הרינונים , בקרב אנשי אמנות, מבקרי אמנות ומרצים לענייני אמנות, על "כשרות" בחירת הזוכים בענפי האמנות {{בפירוש -  לא מדובר על ענפי המדע}}. השנה נתקלתי, אישית בבעיה הזאת, ולאחר חקירה (ואני מביא רק את "קצה הקרחון" ), כולל אודות זוכת "פרס ישראל" לאמנות פלסטית השנה, החלטתי לשלוח מכתב לשר החינוך , הרב שי פירון (והעתק למבקר המדינה),כדי למנוע זילות של הפרס היוקרתי ביותר של המדינה.

מאחר ושני הנמענים לא טרחו, אפילו, לאשר קבלת המכתב (למרות הוראה מפורשת של התקשי"ר, על חובת  אישור כזה), החלטתי להפיץ את המכתב ברבים. אולי זה ימריץ להתחיל לעשות חקירה בנושא. יתכן מאד שבעתיד תהייה הבעיה - לא כיצד לבחור את זוכה הפרס, אלא כיצד לבחור את השופטים, שתפקידם לבחור את הזוכה, ללא משוא פנים. 








מכאן העתק המכתב: 

לכב' שר החינוך, כבוד הרב שי פירון.

במדינה קטנה כשלנו, יש להניח שכל העוסק באמנות (יצירה או ביקורת) מכיר, פחות או יותר, את רוב האמנים בארץ. ברם, במקרה של בחירת האמנית פרופ. מיכל נאמן, נחצה קו העלול לגרום לזילות המפעל המכובד של הענקת "פרס ישראל לאמנות". ולמה?

היחסים שבין השופטת פרופ.שרה ברייטנברג  סמל, לבין הזוכה  פרופ. מיכל נאמן היו והינם, לדעתי, בגדר של "בת טיפוחים" אמיתית.    מאז מונתה פרופ. שרה ברייטנברג סמל כעוצרת מוזיאון תל אביב (בשנים 1977-1989), דאגה לכלול עבודות של פרופ. מיכל נאמן בכל תערוכה שהתקיימה במוזיאון, ואף ייתכן שהיא זאת שהמליצה על רכישת  יצירותיה לגלריות השונות.

יתר על כן, פרופ. מיכל נאמן זכתה בשנים אלו פעמיים ב"פרס מוזיאון תל אביב". בנוסף לכך דאגה פרופ. ברייטנברג לשלוח אותה לתערוכת הביאנלה בונציה 1982.

גם ראש צוות השופטים פרופ. פנחס כהן גן, זכה להציג, בשנים הללו, ב"מוזיאון תל אביב לאומנות" יחד עם פרופ. מיכל נאמן, וב-1978 הציגה שרה ברייטנברג אישית את תערוכתו ב"מוזיאון תל אביב".   גם פרופ. פנחס כהן גן וגם פרופ. מיכל נאמן זכו בפרס קרן מנדל ואווה פונדק לאומנות ישראלית (היא ב-1993 והוא ב-2008) במוזיאון "הלנה רובינשטיין", שהיא שלוחה של "מוזיאון תל אביב". פרופ. שרה ברייטינברג סמל הייתה זו שהכניסה את האופנה של "דלות החומר" ודאגה לכך שהאומנים לא יצרו אומנות פלסטית לשמה, אלא יסתפקו בהדבקות מקריות של חומרים שונים שנתמכו בפרשנויות של "ברי סמכא" מטעם האקדמיה. "שרה ברייטינברג העדיפה כמובן את האומנים המייצגים מגמה שכזו, כמו למשל, ה"קליקה" של יוצאי המדרשה שכללה את האמן רפי לביא בזמנו. הם (האמנים) לא יצאו נפסדים מאיפיונם זה ,כחלק ממגמה משמעותית באמנות הישראלית, לפחות לדעת העוצרת" (ציטוט ממאמר של גד השדה - רשימה בשם: "אוצר  (צ' בצירה) ממש אוצר (צ' בפתח)" - 13.2.2014 ). ואני מוסיף שתי ציטטות ממאמר של דרור אידר "פרס ישראל לזרות" על מתן הפרס לפרופ' מיכל נאמן, ועל בעיית "הקליקות" באמנות הישראלית (פורסם ב 28.3.2014):

 

ובהתייחס לאוצרי התערוכות והמבקרים:

 

ולגבי השופטת השלישית, פרופ. רות לורנד, המרצה לפילוסופיה של האמנות, בעיקר בנושא: "אתיקה, אסתטיקה ואמנות", נראה לי שהפעם האתיקה לא הייתה הצד החזק של הבחירה.

ולסיכום, מאחר ונראה לי כי בחירתה של פרופ. מיכל נאמן הייתה בגדר: "אמור לי מי השופטים ואומר לך מי האמן העתיד לזכות", וכמי שעוקב אחר מתן פרסי ישראל בתחומי האמנות הפלסטית (אמנות רב-תחומית, פיסול, ציור, צילום וכו') עלי לציין כי תופעת ה"קליקות" אינה חידוש, והגיע הזמן לטפל בתופעה זו להאדרת יוקרתו של פרס ישראל לאמנות.

    בגלל החשיבות שאני רואה לנושא הבדיקה , אני מעביר העתק גם למבקר המדינה, ומקווה שגם הוא יבדוק את נושא בחירת הזוכים "בפרס ישראל" בקטגוריה – "אמנות", לאורך השנים.

 בכבוד רב, דב פרימרמן

דרך נמיר 7, ת"א

duba@isdn.net.il
 

העתק: משרד מבקר המדינה

חזרה לבלוג

טרוי - בניית אתרים