הבלוג שלי

חברי סולומון לבייב הינו זן נדיר של אמן, קודם כל הוא

זה שהוא מורה ומדריך מדהים ויעיל מעודד ומקדם זה נדיר.

וזה שהוא עושה הכול בנועם ובאהבה ובפרגון, זה נדיר מאוד.

אז בשבת האחרונה הוא פתח תערוכה של  כ 45 עבודות פיסול של תלמידיו מכרמיאל , מחיפה ומהקריות. בטקס הפתיחה הקריא  "פוסט" שלו שקרא לו "קיצור תולדות האמנות" שמצא חן בעיני ואני מביא אותו כלשונו:

קיצור תולדות האמנות

חברתו הטובה ביותר של האדם , היא אמנות . מה מוצאה ?

ומדוע קשרה את גורלה עם האדם – איש אינו יודע . אך היא זוכרת את פגישתם הראשונה כשביקשה לאמצה .

"אני אעשה אותך מאושר"  -  אמרה אמנות , והוא צחק .   "אני אעשה אותך מפורסם ועשיר"- אמרה. והוא הפנה את גבו השרירי: "אני אדאג לעצמי". ענה, ויצא לצוד.

מאז עברו הרבה תקופות: אבן,  ברזל,  ברונזה,  ויחסו של האדם אליה אט-אט הפשיר.

היו עליות ומורדות , בחייה של אמנות : הכנסייה רדפה אותה, והאדם צפה מהצד.

העלוה על מוקד – והיא שרדה .

כלאו אותה במרתפים – והיא ברחה .

ואז (!) היא פגשה את רנה (!) – עם שם משפחה מוזר משהו – סאנס.

רנה - סאנס  קראו לו . זאת הייתה אהבה אמיתית: הוא הכניס אותה לבתי אצולה ,והיא העניקה לו תואר – אמן.

הכנסייה סוף-סוף אימצה אותה . והיא בתמורה העניקה לה פאר והדר .

דונאטלו בא והלך , וכך גם רפאל, וורוקיו הזקן.

מיכלאנג'לו הרגזן וּלאונארדו התחרו על ליבה . " היום..." – צחקה אמנות - "היום צבי הנינג'ה נקראים על שמם " .

הרומן עם רנה-סאנס היה ארוך. כ 300 שנה. וכשהגיע בר המחוספס – היא עזבה אותו סופית .

בר-רוק הגיע בסערה, עם סגנון חדש , מפותל, חסר מעצורים וסימטריה. ואיתו ברניני, בורומיני, באך , ואחינועם ניני.

השנים חלפו. אחרי בארוק בא רוקוקו ואחרים .

היום אמנות מתבוננת סביבה ולא מוצאת את עצמה .

היא הכירה פעם את ויטראז'. היום יש אסמבלאז', וגם קולאז', וגם מונטאז', ומסאז' וקומופלאז'.

האדם שהיא הכירה לפני דורות הפך לאנושות , שמעניקה עכשיו לעצמה תארים .

כולם היום אמנים.

כווולם אנשי רוח וסופרים.

אחת התכונות של אמנות, היא יכולתה להביא להרמוניה וסדר, בתוהו ובוהו, ולצקת משמעות והשפעה במקום שבו  אלה חסרים .

ותפקידו של האמן – לא לפענח את חידת קיומה של האמנות אלא לגלות –מהי אותה חידה.

אני מזמין גם אתכם לגלות את החידה הזאת

נכתב על ידי  סולומון לבייב